LISTSERV - BEITKNESSET Archives

יום רביעי לפרשת שמיני תשפ"ב

מעדנים לשולחן שבת ד"ת מספר 170

"ענוות יתר"

1) הגמרא במסכת סוטה מדברת בשבח מידת הענוה, שהרי הקב"ה הניח הרים גבוהים והשרה שכינתו דווקא על הר סיני, הנמוך שבהרים. אבל מוסיפה הגמרא צריך שיהיה בכל תלמיד חכם גם שמינית שבשמינית (מידה קטנה) ממידת הגאוה שתיגרע קצת מענוותנותו (דף ה.). נסביר במה דברים אמורים ונתחיל מפרשתנו.

2) "ויאמר משה אל אהרן קרב אל המזבח ועשה את חטאתך" (ט-ז) ואומר רש"י על אתר: "שהיה אהרן בוש וירא לגשת, אמר לו משה למה אתה בוש לכך נבחרת". כנראה שמשה הבחין "בענווה" מופרזת של אהרון, אולי היה בוש מחלקו בחטא העגל ולכן היה ירא מלגשת. אבל משנבחר ע"י הקב"ה, באמצעות משה, הוא האיש הראוי ביותר והיה חייב לגשת ולמלא את שליחותו. לא לגשת, זוהי ענווה מוגזמת.

3) גם ר' נחמן מברסלב, מעיר בהקשר לתופעת "ענוות יתר": אנו אומרים כל בוקר לפני תפילת שמונה עשרה: מוציא אסירים, פודה ענווים, עוזר דלים ועונה לעמו ישראל בעת שועם אליו. הוא מעיר שאומנם שלוש בקשות מתוך הארבע מובנות. אבל "פודה ענווים"? הרי זו מידה חיובית ולמה אנו מבקשים מהקב"ה שיפדנו ממנה, וייקח אותה מאתנו?

4) ועונה ר' נחמן שהמדובר כאן בענווה פסולה, ענוות יתר. עתים אומר האדם לעצמו: מי אני? הרי איני ראוי לתפקיד ולמה שאתערב? אל לו להמעיט מערכו ועליו לדעת שאם הוא מונה הוא הראוי מכולם. את ענוות יתר זו אנו מבקשים, כל בוקר, מהקב"ה שיסירה מאתנו.

5) דוגמא נוספת "לענוות יתר" אנו מוצאים במסכת גיטין באגדות החורבן. אחרי העלבון שספג, בר קמצא, בעת שגרשו אותו מהמסיבה, לעיני כל, והחכמים ,שנכחו באירוע, שתקו ולא התערבו. הוא החליט להלשין על היהודים לקיסר הרומאי. לקח בהמה, הטיל בה מום נסתר (שאצל הגויים היא ראויה להקרבה אבל אצל היהודים היא פסולה) הביאה לקיסר וא"ל ראה שאם תשלח אותה ליהודים להקריבה כקורבן, הם יסרבו לך, מכיוון שהם מרדו בך. הקיסר הסכים לבדיקה. בר קמצא בא עם הבהמה לחכמים הם בדקו וגילו בה את המום שפוסל אותה להקרבה. חכמים בכל זאת הסכימו להקריבה בכדי לא להיחשב "כמורדים בקיסר". אך רבי זכריה בן אבקולס, שהיה גדול החכמים, סרב ואמר: יאמרו שמותר להקריב בעלי מום למזבח! ואז הציעו להרוג את השליח, "בר קמצא", בכדי שלא ידווח על האירוע לקיסר. אך שוב רבי זכריה בן אבקולס הטיל וטו ואמר: יאמרו: מטיל מום בקדשים חייב מיתה!

6) כתוצאה, מחוסר החלטה בעניין, חזר "בר קמצא" ודווח לקיסר על סירוב היהודים להקריב את הבהמה ששלח, והגמרא אומרת: "ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו" (גיטין דף נ"ו.).

7) לעתים, במצבים מורכבים, לא מספיק לצטט את ההלכה ולנהוג בהתאם. יש לבחון את כל האירוע ואת הסכנות שכרוכות בהליכה בדרך זאת. במצב זה אין לנקוט בענוות יתר, אלא יש "לקחת אחריות" ולבחור אף בדרך "הפחות גרועה" בכדי "למזער נזקים".

8) ענווה אמיתית היא, לא לומר איני יודע, איני ראוי. להיפך יש להראות את הידע, לקחת אחריות, ולהנחות את הציבור. כי חוסר החלטה, משמעותה גם כן החלטה שמתקבלת מאליה, שתוצאותיה לעתים הרות אסון.

9) אמר פעם אחד מחכמי אומות העולם: אנשים ענווים אינם ממעטים בערך עצמם, הם רק ממעטים לחשוב על עצמם.

10) תשובות מפרשת צו

א) מנין למדים שבעת אמירה בתפילה בקדושה: קדוש, קדוש, קדוש...יש להתרומם על קצות האצבעות?

תשובה: הלימוד מופיעה במדרש תנחומא פרשת צו פרק י"ג. מובא הפסוק(בישעיהו ו-ב ) "ובשתים יעופף" אומר המדרש: וכי בכנפיים מעופף? אלא מכאן תקנו ז"ל לעוף אדם על רגליו בשעה שאומר שליח ציבור קדוש, קדוש, קדוש ה' צבאות.

ב) מנה שמות שש פרשיות המופיעות בפרשה. תשובה: "בהר" (ז-ל"ח). "במדבר" (ז-ל"ח). "תרומה" (ז-י"ד). "ויגש" (ח-י"ד). "חקת" (ז-ל"ו). "(ה)דברים" (ח-ל"ו).

11) שאלות לפרשת שמיני

א) "ואת בת היענה"(י"א-ט"ז). למה אין התייחסות לאמא יענה עצמה, האם מותר לאוכלה?

ב) מנה ארבעה זוגות אחים המופיעים בפרשה.

שבת שלום

מחיים ק.

מעדנים 170 פרשת שמיני תשפ"ב

תגובות/הערות/הארות ניתן לשלוח לחיים קופל בדוא"ל [log in to unmask]

--
לתגובות:
[log in to unmask]
---
‏קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'מעדנים לשולחן שבת - דבר תורה קצר מאת חיים קופל' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל [log in to unmask].
כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/kopelMaadanim/CAO8hGxPbA2XtonSLnU7q27KaMWDOhfRPEp2JPmzepDPQkJyqNQ%40mail.gmail.com.