LISTSERV - BEITKNESSET Archives

יום רביעי לפרשת צו תשפ"ב

מעדנים לשולחן שבת ד"ת מספר 169

"הפרטים שבשלם"

1) פרשתנו פותחת בהלכות "תרומת הדשן" שקשורה לקורבן עולה: "זאת תורת העלה היא העלה על מוקדה על המזבח כל הלילה...ולבש הכהן מדו בד...והרים את הדשן אשר תאכל האש ..ושמו אצל המזבח" (ו..ב-ג).

יש להבין, הרי הציווי על קורבן העולה נכתב כבר בפרשת ויקרא, כולל הלכותיו העיקריות, ולמה לא נכתבה שם גם ההלכה של "תרומת הדשן" שמופיעה בפרשתנו?

2) במיוחד קשה העובדה שהתורה פותחת בפרשתנו במילים" זאת תורת העלה" ,כביכול עיקרי הדינים, בעוד שלמעשה נוספה רק הלכה אחת ("תרומת הדשן") שאינה מעכבת את הקורבן. בעוד שההלכות העיקריות כגון: מקום שחיטתו, זריקת דמו, שריפתה והקטרתה על גבי המזבח, הלכות המעכבות את הקורבן ובלעדיהן הוא לא יתקבל, מופיעות בפרשת ויקרא. כך שהרבה יותר מתאים לכלול את הביטוי הנ"ל בציווי התורה בפרשת ויקרא?

3) ונראה שהתורה רצתה ללמדנו ,מסר חשוב באמצעות קורבן העולה והוא שגם הפרטים הקטנים, שאינם מעכבים את הקורבן ואינם פוסלים אותו, מהווים חלק בלתי נפרד ממנו ויש להקפיד בהם בדיוק כמו בשאר ההלכות המחייבות של העולה. ולכן מדגישה התורה, דווקא כאן, "זאת תורת העלה" ללמדנו כי חשיבותן אינה נופלת מחשיבות שאר הלכות הקורבן מכיוון שהם ממרכיבי שלמות הקורבן. ("מקדש הלוי" הרב יוסף צבי הלוי דינר זצ"ל).

4) אנו מוצאים את אותו רעיון גם בספר דברים. התורה אומרת" אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' לעיניכם בארץ מצרים..המסות הגדלת אשר ראו עיניך, הָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים...ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמע"(כ"ט..א-ג). לכאורה יש סתירה פנימית בפסוקים: תחילה התורה מעידה "אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' לעיניכם" ובהמשך: "ולא נתן ה' לכם לב לדעת, ועינים לראות"? תחילה מצוין שראו, ובסיום לא ראו? ובכלל קשה להבין איך יתכן שלא ראו את הנסים הגלויים שנעשו ממש לעיניהם במצרים?

5) נראה שהתשובה מצויה בדברי רש"י שמפרש את הביטוי "לב לדעת": להכיר את חסדי הקב"ה ולהדבק בו. דהיינו: לפעמים אדם רואה משהו, אך זו ראיה שטחית, חיצונית, הוא אינו קולט, אינו מפנים את מה שראו עיניו ואינו מקרבם אל לבו. כאילו זה רק הבזק שחלף על פניו. בני ישראל קבלו במדבר את כל צרכי מחייתם, הם התרגלו למצב, ראו זאת כמובן מאליו, ואף "החציפו פנים" באומרם שטוב להם לשוב מצרימה.

6) נעמיק בנושא ונתחבר לרעיון שהבאנו לעיל. רש"י מדייק ואומר "להכיר את חסדי הקב"ה" ולא אמר את הנסים שעשה להם. דבריו מכוונים לפסוקים שאחרי: "ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר, לא בלו שלמתיכם מעליכם ונעלך לא בלתה מעל רגלך. לחם לא אכלתם (אלא מן)...למען תדעו כי אני ה' א-להיכם" (כ"ט..ד-ה). יש לשים לב לפרטים, שכל אחד דורש התייחסות בנפרד ומהווה חסד בפני עצמו: אוכל, לבוש, התנהלות במדבר. כל דבר, כל יום, נראה אולי "כפרט במכלול" ועלול להיחשב כמובן מאליו. אך מי "ששם על לבו" רואה בהצטברות הדברים ולאורך זמן חסד אחד גדול שעשה אתנו הקב"ה שממילא מביא לידי כך שנדבק בו.

7) ראינו אפוא את החשיבות של "הפרטים שבמכלול" שבסופו של דבר יוצרים את התמונה כולה.

8) תשובות מפרשת ויקרא

א) חמץ והיפוכו ברצף בפרשה? תשובה: "חלות מצות" (ב-ד).

ב) מה קשור מספר 31 לפרשה? תשובה: כידוע, צרעת נגרמת עקב דיבור לשון הרע. והמצורע מביא קורבנות לטהרתו. החפץ חיים מונה 31 עבירות שעובר המדבר לשון הרע: 17 מצות ל"ת ו-14 מצות עשה, ויחד 31.

9) שאלות לפרשת צו

א) מנין למדים שבעת אמירת קדוש, קדוש קדוש...בקדושה יש להתרומם על קצות האצבעות? (רמז: התשובה נמצאת במדרש על הפרשה).

ב) מנה שמות שש פרשיות המופיעות בפרשה (כולל עם "ה" הידיעה)?

שבת שלום

מחיים ק.

מעדנים 169 פרשת צו תשפ"ב

תגובות/הערות/הארות ניתן לשלוח לחיים קופל בדוא"ל [log in to unmask]

--
לתגובות:
[log in to unmask]
---
‏קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'מעדנים לשולחן שבת - דבר תורה קצר מאת חיים קופל' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל [log in to unmask].
כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/kopelMaadanim/CAO8hGxNNFk2w2Jg3kCn0B2S45CNb7jVO8Yyxkot%2BA8zgww-ccQ%40mail.gmail.com.