יום רביע לפרשת בהעלותך תשפ"ב

מעדנים לשולחן שבת ד"ת מספר 183

חטא העגל וחטא התאווה

1) בפרשתנו מתואר חטא "התאוה". בני ישראל התלוננו " מי יַאֲכִלֵנוּ בשר". למרות הנסים שעשה אתם הקב"ה ולמרות המן שאכלו ויכלו להרגיש בו כל טעם שבחרו, הם טענו שהאוכל שאכלו במצרים עדיף בעיניהם.

2) משה מגיב בתקיפות:" וישמע משה את העם בכה..ויאמר משה אל ה' למה הֲרֵעֹתָ לעבדך..האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילדתיהו..מאין לי בשר לתת לכל העם הזה..לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה..ואם ככה את עשה לי הרגני נא הרג.." (י"א..י-ט"ו). תגובה קשה ותקיפה.

3) לכאורה חטא העגל, שהתרחש קודם, נראה הרבה יותר חמור: משבושש משה לרדת מהר סיני עשו העם עגל זהב שיקשר בינם לבין הקב"ה. הקב"ה כועס ואומר למשה: "לך רד כי שחת עמיך..סרו מהר מן הדרך...עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו...ויאמרו אלה א-להיך ישראל" (שמות ל"ב..ז-ח). חז"ל מגדירים את חטא העגל: ככלה שזנתה בתוך חופתה (ילק"ש שיר השירים תתקפ"ג).

4) תגובת משה רבנו, עוד כשהיה על הר סיני, כששמע מהקב"ה על מעשיהם, הייתה הרבה יותר מתונה וסלחנית. "ויחל משה את פני ה' א-להיו ויאמר: למה ה' יחרה אפך בעמך" (ל"ב-י"א) ובפיו שני טיעונים: א) אם ישראל יוכחדו, יצא חילול ה' ע"י המצרים שיאמרו שה' הוציאם ממצרים בכדי לכלותם במדבר. ב) ה' הבטיח לאבות שבני ישראל ינחלו את ארץ ישראל. ואומנם ה' סולח.

5) נראה בעליל, שחטא העגל היה הרבה יותר חמור מחטא "המתאוים" ואילו תגובת משה רבנו הייתה לכאורה בניגוד לכך. בחטא העגל, החמור יותר, תגובתו מכילה וסלחנית, ואילו בחטא "המתאוים",הקל יותר, תגובתו יותר תקיפה ובלתי מתפשרת?

6) נראה שבפרשתנו החטא נובע מגשמיות, "תאוות המאכל" השתלטה על העם למרות שהיה להם את המן. נגד תאוות המאכל, קשה להילחם , כאן לא מועילים דיבורים. לכן תגובת משה הייתה קשה. אך בחטא העגל, עם כל חומרתו, העם חיפש "א-להים" אחרים, זה חטא שבאמונה, ומי שעוסק באמונה ניתן לדבר אתו, להסביר לו, ולכוונו לאמת.

7) בהמשך, נבין גם את תשובת ה' למשה: " אספה לי שבעים איש מזקני ישראל...וירדתי ודברתי עמך שם וְאָצַלְתִּ֗י מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם ונשאו אתך במשא העם" (י"א..ט"ז-י"ז). לכאורה העם רוצה גשמיות, אוכל, ומה יועילו זקני ישראל בעניין (נשמע כמו מינוי ועדה שתבדוק את הנושא..). התשובה היא שבעיה "גשמית" אי אפשר לפתור רק "באספקה גשמית", כי היום העם רוצה אבטיחים ומחר ירצה ירק אחר. כאן צריך טיפול שורש. הדרישה לגשמיות, למרות שהיה להם מן, נובעת מ"רִיק רוחני" לא הייתה לעם מטרה, או יעד רוחני. תפקיד הזקנים היה להציע לעם מטרות רוחניות. ברגע שתהיה להם מטרה רוחנית, העניינים הגשמיים יהפכו משניים וחסרי חשיבות.

8) דומה הדבר לתלמיד ישיבה שמוצא סיפוק בלימודו, אזי כל התנאים מסביב פחות מטרידים אותו. אבל תלמיד שאינו מתחבר ללימוד, כל פגם קטן בציוד, או באוכל, מפריע לו.

9) ואכן הפתרון הצליח ושם המקום נקרא "קברות התאוה" כי שם נקברה תאוותם לגשמיות והחלל התמלא ברוחניות.

10) תשובות מפרשת נשוא

א) מנין הפסוקים-פסוק? רק אם תוריד מה"פה" –"עין"... תשובה: מנין הפסוקים בפרשת נשא=176. הגימטרייה של המילה "פסוק "היא=246. היא תתאים למספר הפסוקים בפרשה, רק אם נוריד מהאות "פ"=80 של המילה "פסוק" את גימטריית האות "ע"=70 שזה=10. לכן (פ)"סוק"=166+במקום האות "פ" יהיה =10 נקבל 176 ויתאים.

ב) 10 משמעויות למילה "נשא"? תשובה: נשא=מנה. "נשא את ראש בני ישראל" (ד-כ"ב). נשא=הספיק. "ולא נשא אתם הארץ"(בראשית י"ג-ו) רש"י: לא הייתה יכולה להספיק. נשא=חמל. "ישא ה' "(במדבר ו-כ"ו).רש"י: יכבוש כעסו. נשא=התפאר. "מתנשא לאמור"(מלכים א א-ה) רש"י מתנשא: מתפאר. נשא=נָטַל. "לא חמור אחד מהם נשאתי" (במדבר ט"ז-ט"ו). רש"י-נטלתי. נשא=סחב. "ויהי לשלמה שבעים אלף נשא סבל" (מלכים א ה-כ"ט). נשא=השתתף. "נושא בעול" (אבות פ"ו משנה ו). נשא=התחתן. נשא אשה. נשא=מצא. נשא חן. נשא=השיג נשא פרי-השיג תוצאה.

11) שאלות לפרשת בהעלותך

א) איזה אדם נתבקש להפוך לאיבר?

ב) רב שחי ב-200 שנים האחרונות, יום הזיכרון שלו חל בחדש סיון, אמר פעם: "אתה צורבא מדרבנן, ועם הארץ מדאורייתא" (אתה תלמיד חכם מדרבנן ועם הארץ מהתורה). מי הרב? למי אמר זאת? ובאלו נסיבות?

שבת שלום

מחיים ק.

מעדנים 183 פרשת בהעלותך תשפ"ב

תגובות/הערות/הארות/ ניתן לשלוח לחיים קופל בדוא"ל [log in to unmask]

--
לתגובות:
[log in to unmask]
---
‏קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'מעדנים לשולחן שבת - דבר תורה קצר מאת חיים קופל' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל [log in to unmask].
כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/kopelMaadanim/CAO8hGxM948J4S7HgfuzqhUqr0hXwn6PyhPdEbKtrCjj5w4Cziw%40mail.gmail.com.