יום רביעי לפרשת מטות תשפ"ב

מעדנים לשולחן שבת ד"ת מספר 189

רוח הדברים

1) פרשתנו פותחת בנושא נדרים: "וידבר משה אל ראשי המטות..איש כי ידר נדר לה', או השבע שבעה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ, לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה" (ל..ב-ג). ר' זלמן סורוצקין מסביר בספרו "אזנים לתורה" למה דווקא בנושא שבועות ונדרים, מייחדת התורה את הציווי אל "ראשי המטות" ולא אל כלל ישראל כמו בשאר המצוות? ומסביר, שראשי המטות הם ראשי הציבור. בדרך כלל כשאדם רוצה שהציבור יבחר בו, לקבל תפקיד בהנהגה הוא מבטיח הבטחות רבות לציבורים שונים. עתים אף הבטחות סותרות לציבורים שונים, או הבטחות שנראה בעליל שאי אפשר לקיימן. לכן פונה אליהם התורה ואומרת שעליהם להקדיש תשומת לב לכל ההתחייבויות היוצאות מפיהם ולהקפיד לממשן ולקיימן: "לא יחל דברו" אל תהפכו את דבריכם "לחול" או "לחולין" חסרי משמעות, המילים הן חשובות, יש להן ערך פנימי, הקב"ה ברא את העולם בדיבור, לכן: "ככל היצא מפיו יעשה".

2) "הבן איש חי" (רבי יוסף חיים) ממחיש יפה את העוצמה שיש למילים שאדם מוציא מפיו, ע"י הסברו את הפסוק בספר עמוס: "כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ וּמַגִּיד לְאָדָם מַה שֵּׂחוֹ ... ה' א-להי צבאות שמו" (ד-י"ג). הקב"ה יָצַר הָרִים וּבָרָא רוּחַ, בבריאת העולם ויכול לומר לאדם אף שיחה קלה שהייתה בינו לבין אשתו (ויקרא רבה פרשה כ"ו-ז). יש להבין מה הקשר בין פעולות ה' בבריאה, ובין יכולתו לומר שיחה קלה שהייתה בין איש לאשתו?

3) מסביר "הבן איש חי": הקב"ה יצר הרים ולמה? הרי לכאורה עדיף שטח מישורי, אלא שההרים בולמים את הרוחות . ואומנם יש בעולם סופות רוח חזקות, שגורמות נזקים כבדים ורק ההרים עוצרים אותן.

4) אך אם כן, שלא יברא הרים ולא רוח? התשובה: ":ומגיד לאדם מה שיחו" עתים מדבר אדם דיבורים אסורים, לשון הרע וכד' וחושב שאין בכך רע: אלו רק מילים! אומרים לו מילים זה "רוח" . על הפסוק "וייצר ה' א-להים את האדם" (בראשית ב-ז) מתרגם אונקלוס "לרוח ממללא" (כח הדיבור) ורוח יכולה להרוס את כל העולם והכל מוסבר: הקב"ה יוצר הרים, למה?: כי ברא רוח. למה ברא רוח? שאדם יבין מה עוצמת דיבורו ויברור מילותיו.

5) בציווי התורה יש לכאורה לשון מיותרת אם כתוב "לא יחל דברו" אין צורך להוסיף "ככל היוצא מפיו יעשה"?

ניתן לומר שהתורה מצווה לנודר "שלא יחל דברו": לא יהפוך את דברו לחלל, לֶחָלוּל, אלא "ככל היוצא מפיו "יעשה גם אם זה לא היה בדיוק נדר, אלא אמירה סתמית, או התחייבות בלבד.

6) הסבר נוסף, רעיוני, מתאים למציאות החיים בימינו ניתן לומר: בדרך כלל אדם נודר כשהוא עומד בפני משימה חשובה ורוצה להבטיח את קיומה. הוא נודר ומבטיח לקב"ה שייתן כסף לצדקה לאחר שיצליח במשימה. בשלב זה ישנה בו התרוממות רוח, הוא רק מצפה שיזכה לתת את הצדקה, לאחר שבקשתו תמולא. אבל, בפועל, לאחר שבקשתו מולאה, הוא כבר "מתקרר", הוא את שלו קיבל, ואת הבטחתו לצדקה הוא "גורר". גם אם ייתן בהמשך את הצדקה שהבטיח, זה יהיה בלי התלהבות ובחוסר חשק. לכן מדגישה התורה: "ככל היוצא מפיו יעשה" באותה התלהבות, באותו רצון שהיה עת יצאו הדברים מפיו, כשדאג שבקשתו לא תמולא, באותו רצון גם ימלא את הבטחתו.

7) תשובות מפרשת פינחס

א) למה רש"י מביא דוגמא של "פיטום עגלים" לצורת ע"ז, שלדעת האחים עבד אלעזר אביו של פינחס?

תשובה: האחים טענו שפינחס הוא "כעסן " קנאי בדם, שמגיב מהר באלימות לכל תופעה חריגה. נאמר: כל הכועס כאילו עובד ע"ז (אוצר המדרשים פרק חמשה עשר). וממילא גם כל העובד ע"ז הוא כעסן. לכן אלעזר היה קנאי, כעסן ופינחס בנו ירש ממנו את התכונה הזו. ממילא זה שפינחס קינא , היה בלתי נשלט על ידו ולא מגיע לו על כך פרס. לכן גם הביאו כדוגמא את "פיטום עגלים" כצורת העבודה שעבד אלעזר. והרי פעולה זו היא אכזרית במיוחד והיא מאמתת את טענתם כלפי פינחס.

ב) שני פסוקים בפרשה שמתחילים ומסתיימים באות "מ"? תשובה: "מבן עשרים שנה...מצרים" (כ"ו-ד).

"מלבד עלת התמיד..ונסכיהם" (כ"ח-ל"א).

8) שאלות מפרשת מטות

א) מה אומר לך ראשי תיבות "מנצפך" בהקשר לפרשה?

ב) פסוק בפרשה שיש בו שמות של תשע ערים?

שבת שלום

מחיים ק.

מעדנים 189 פרשת מטות תשפ"ב

תגובות/הערות/הארות/ ניתן לשלוח לחיים קופל בדוא"ל [log in to unmask]

--
לתגובות:
[log in to unmask]
---
‏קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'מעדנים לשולחן שבת - דבר תורה קצר מאת חיים קופל' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל [log in to unmask].
כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/kopelMaadanim/CAO8hGxPPMZ2f-h8xKpQcLZBVo302pj_HrS1MDg5AiA3PtxqbXA%40mail.gmail.com.