יום רביעי לפרשת וילך תשפ"ג

מעדנים לשולחן שבת ד"ת מספר 200

הליכה להלכה

1) פרשתנו פותחת בפסוק "וילך משה וידבר את הדברים האלה אל בני ישראל" (ל"א-א). המקרה חריג: בדרך כלל נאמר "ויאמר משה" או "וידבר משה" בלי קידומת, לשם מה נכתבה אצלנו הקידומת "וילך משה"? ובפרט שכלל לא נאמר להיכן הלך?

2) מסביר "הפרי צדיק" (ר' צדוק הכהן מלובלין) שמכאן ניתן ללמוד יסוד חשוב בעבודת ה'. אדם עלול לחשוב : אני בסך הכל בסדר, מתפלל במניין, שומר כשרות, לומד לעיתים, בינוני, מתאים גם לאופיי ולמה לי להתאמץ ולשאוף ליותר?! לכן מדגישה התורה: "וילך משה" . משה רבנו, על אף דרגתו הרוחנית הגבוהה המשיך ללכת ולהתקדם ברמתו הרוחנית, אף ביומו האחרון.

3) כך כל אדם צריך תמיד "ללכת" ולהתקדם בדרגתו הרוחנית. לא לעמוד ולקפוא על השמרים. מי שעומד עלול ליפול, או להידרדר אחורה. כמו רוכב אופנים שצריך תמיד לנוע קדימה אם אינו רוצה ליפול. כך בחיי הרוח, בעבודת ה', יש "להלך" ולהתקדם כל הזמן, אחרת נסוגים.

4) ההסבר משתלב עם תרגום יונתן בן עוזיאל על אתר שמתרגם: "וילך משה" ואזל משה למשכן בית אולפנא.." משה הלך לבית המדרש ואמר את הדברים לבני ישראל.

5) דוגמא לכך אומר רב צדוק מצאנו כבר בפרשת וישב על הפסוק:" וישב יעקב בארץ מגורי אביו " (בראשית ל"ז-א) ואומר רש"י, על אתר, ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף, צדיקים מבקשים לישב בשלוה? אמר הקב"ה: לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעוה"ב אלא שמבקשים לישב בשלוה בעוה"ז? לכאורה, למה לא מגיע לצדיק, ודאי כמו יעקב, לישב קצת בשלוה אחרי הסבל שעבר עליו?.

6) מסביר ר' צדוק שאומנם לצדיק מגיעה מנוחה, אבל אסור לו "לשבת", במובן שהסברנו, הוא צריך להיות "מהלך" שמתקדם בעבודת הבורא.

7) נשים לב שהשורש "הלוך" מופיע בתורה כמה פעמים ודווקא אצל אדם. כמו אצל אברהם שנצטווה ע"י הקב"ה "התהלך לפני והיה תמים" (בראשית י"ז-א). לכאורה המילה "התהלך" מיותרת המסר הוא "היה תמים"? אלא לומר לו שבכדי להגיע לדרגה של שלמות צריך להיות בדרגה של "מהלך" לנוע ולהתעלות כל הזמן, אחרת נסוגים.

8) אכן אצל המלאכים שהם בחזקת "עומדים": אין להם בחירה והם נשארים במצב קבוע כל הזמן . הם מקבלים משימה, מבצעים אותה בדיוק וממתינים למשימה הבאה. לא כתוב "הליכה" כמו לדוגמא אצל הנביא ישעיהו שנאמר "שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים" (ישעיהו ו-ב), כי המלאכים עומדים.

9) נראה שהדבר נכון לא רק בעולם הרוח , אלא גם בעולם המסחר. אדם שהמציא פטנט, או תוכנת מחשב, חייב כל הזמן להוסיף לעדכן ולהפיק גרסה חדשה, אחרת יהיה מי שיחקה אותו וייקח ממנו "פלח" מהשוק.

10) תשובות מפרשת נצבים:

א) אירוע מספר בראשית בפרשתנו: תשובה: הפיכת סדום "כמהפכת סדם ועמרה" (כ"ט-כ"ב).

ב) שני פסוקים דומים בפרשתנו ובפרשת כי תבוא. מדוע בפרשת כי תבוא נאמר: " וְהוֹתִירְךָ ה' לטובה בפרי בטנך ..." (כ"ח-י) והמילים "בכל מעשה ידך" שנכתבו בפרשתנו ,הושמטו בפרשת כי תבוא? : התשובה כתובה "במשך חכמה" (לרב מאיר שמחה הכהן מדווינסק נפטר ב-ד' אלול תרפ"ו-1,926) על פי המחלוקת בין ר' ישמעאל ור' שמעון בר יוחאי. רבי ישמעאל אומר, נאמר: "ואספת דגנך" : הַנְהֵג בהם מנהג דרך ארץ, אכן נצטרך לעבוד לפרנסתינו. אבל רבי שמעון בר יוחאי אומר שבזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים שנאמר" ועמדו זרים ורעו צאנכם" (ישעיהו ס"א-ה) (ברכות ל"ה:). לכן פרשת כי תבוא מדברת במקרה שבני ישראל עושים רצונו של מקום ממילא אין צורך לברך את מעשה ידיהם שהרי הגויים יעבדו עבורם. אבל פרשתנו מדברת שישראל חטאו ורק אח"כ חזרו בתשובה שנאמר" ואתה תשוב ושמעת בקול ה' ועשית את כל מצותיו" (ל-ח) לכן יזדקקו לעבוד, כדברי ר' ישמעאל לכן כתוב גם "בכל מעשה ידך" שיתברכו.

11) שאלות לפרשת וילך

א) שֵׁם של פרשה מספר בראשית שמוזכרת בפרשתנו?

ב) בתחילת הפרשה:" ויאמר אלהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא" (ל"א-ב). הסדר הוא קודם "בן מאה ועשרים שנה" ובהמשך: "לא אוכל עוד לצאת ולבוא". למה רש"י בפרושו הופך את הסדר ומקדים: "לא אוכל עוד לצאת ולבוא" ורק אח"כ " בן מאה ועשרים שנה"?

שבת שלום

מחיים ק.

מעדנים 200 פרשת וילך תשפ"ג

תגובות/הערות/הארות/ניתן לשלוח לחיים קופל בדוא"ל [log in to unmask]

--
לתגובות:
[log in to unmask]
---
‏קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'מעדנים לשולחן שבת - דבר תורה קצר מאת חיים קופל' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל [log in to unmask].
כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/kopelMaadanim/CAO8hGxOTqkS5s5YF0b%3DzZa40Xib%3DZogQUrBhUVR6%2BL497rw5oA%40mail.gmail.com.