יום רביעי לפרשת צו תשפ"ג

מעדנים לשולחן שבת ד"ת מספר 227

חסרון כיס-לא כפשוטו

1) בפרשתנו נכתב: "צו את אהרן ואת בניו לאמר זֹאת תּוֹרַת הַעֹלָה" (ו-ב). אומר רש"י, על אתר: אין צו אלא לשון זרוז..אמר ר"ש ביותר, צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס. (בדרך כלל הכהן אוכל מבשר הבהמה המוקרבת, ואילו אצלנו בקורבן עולה, כל הבשר נשרף באש והכהן אינו מקבל מאומה, לכן צריך לזרזו שיהיה מהיר וזהיר בעבודה)

2) יש להבין, הרי רש"י בדרך כלל רק מפרש את הפסוק לפי פשוטו של מקרא, ואילו כאן, הוא חורג מדרכו ומפרש את הפסוקים "כהטפת מוסר" לכהנים, שלא יסטו מדרך העבודה, למרות שאין להם חלק בבשר הקורבן.

3) נראה, שלרש"י היה קשה מבנה הפסוק: בדרך כלל, כשכתוב לשון "צו", בא אחריו פרטי הציווי, מה יש לבצע. כגון:

" צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב" (במדבר ל"ה-ב), ואילו אצלנו נאמר רק: "זאת תורת העלה", והרי פְּרָטֵי קָרְבָּן הָעֹלָה כבר נאמרו בפרשת ויקרא, אז איזו אמירה חדשה יש כאן?

4) לכן מפרש רש"י "אין צו אלא לשון זרוז": תוכן "הצו" כאן, אינו מה שנאמר אחריו, אלא בו עצמו כלומר: זרז את הכהנים בקיום מצוה זאת, משום שיש בה חסרון כיס, הכהנים אינם מקבלים בשר מהקורבן (אלא עור בלבד).

5) אבל עדיין צריך להבין, האם הכהן במעמדו, כמשרת בקודש בבית המקדש, חשוד שבגלל שיקול חומרי, אישי, לא יקפיד על עבודתו במקדש, ולכן צריך לזרזו על כך?

6) יש לתת אפוא הסבר אחר לַמּוּנָח "חסרון כיס". אין הכוונה חסרון כיס, אישי, לכהן, אלא הכוונה על כלל קורבן העולה שמוקטר וּמִתְכַּלֶּה כולו על המזבח ואין איש אוכל את בשרו. יכול הכהן לחשוב: כל כך הרבה טרחה: אדם טורח קונה בהמה, מביאה לירושלים, שוחטים אותה ומעלים אותה על המזבח ואין איש נהנה ממנה כלל, לא חבל? מה תועלת בכך? לכן צריך זרוז בנושא, ועלינו להאמין שיש מטרה לעניין, גם אם אין אנו מבינים אותה. כך "שחסרון כיס" כאן, אין הכוונה באופן אישי לכהן, אלא במובן הרחב, לכלל ישראל.

7) שמעתי גם הסבר חסידי על הביטוי "חסרון כיס". כידוע קורבן עולה מכפר על מחשבות הלב. והנה על כל החושים של האדם: ראיה, שמיעה, טעם, ריח ומישוש יש לאדם שליטה באמצעות "כיס" (כיסוי, מכסה) והוא יכול לכסות את החוש,]וממילא הוא לא יושפע ממנו, כגון: ראיה-עין: ע"י עַפְעַפַּיִם, שמיעה-אוזן: באמצעות תְּנוּךְ הָאֹזֶן. ריח-אף: באמצעות סתימת הנְחִירַיִּים, טעם-פה: סגירת הפה. מישוש-יד יכול להימנע. אבל יש דבר שאין לאדם שליטה עליו והוא: מחשבות, או הרהורי עבירה שבלבו. הייתי אומר שלא יחויב בקורבן מאחר שאין לו שליטה על מחשבותיו. לכן התורה נדרשת לזרז אותו, להביא קורבן ולהתכפר. "וחסרון כיס" מכוון על המקריב שאין לו "כיס"- מכסה, על מחשבות אלה (מתוך שיחה של הרב בנימין בארי שליט"א).

8) תשובות לפרשת ויקרא

א) שני אחים שמוזכרים בפסוק אחד? תשובה: 1) "ואת אשר חטא ..חמישתו יוסף עליו" (ה-ט"ז).

2) וְהִקְטִירוּ אֹתוֹ בני אהרן" (ג-ה).

ב) בעל חיים שנכתב בפרשתנו בצורות שונות, אך באותן שלוש אותיות? תשובה:כבש. נקרא לפעמים "כבש" (ד-ל"ב) ולפעמים "כשב" (ג-ז)

9) שאלות מפרשת השבוע

א) היתכן למשוך דבר מה מבלי לגעת בו?

ב) תחליף את המילה בגד לרגל והוא הפסיד את ממונו?

שבת שלום

מחיים ק.

מעדנים 227 פרשת צו תשפ"ג

תגובות/הערות/הארות/ וכן בקשת הצטרפות ניתן לשלוח לחיים קופל בדוא"ל [log in to unmask]

--
לתגובות:
[log in to unmask]
---
‏קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'מעדנים לשולחן שבת - דבר תורה קצר מאת חיים קופל' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל [log in to unmask].
כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/kopelMaadanim/CAO8hGxPbgD0EF_NUkXakCnJnYO8UGGU21D83UA64ip3__NbCEg%40mail.gmail.com.