יום שלישי כ' ניסן תשפ"ג

מעדנים לשביעי של פסח תשפ"ג ד"ת מספר 228ב

לשמר את הרגע

1) מתוך שירת הים: "שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת. אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן " (ט"ו..י"ד-ט"ו). בשני הפסוקים הללו, מוצאים אנו תיאור הפחד הנורא שאחז את מלכי הארץ, כאשר הגיע לאזניהם השמועה על מעשיו הנפלאים של הקב"ה, ובמיוחד קריעת ים סוף והניסים שנעשו במהלכו.

2) השאלה, מדוע לאחר ששמעו העמים על כוחו ועוצמתו של הבורא, לא השליכו בהמוניהם את פְּסִלֵיהֶם ובאו להסתפח לעם ישראל? להיכן נעלם הפחד שאחז אותם? מדוע רק יתרו ששמע, כשאר אומות העולם, בא והתגייר?

3) נראה שזהו טבעו של האדם. גם כאשר הוא מתרשם עמוקות ממאורעות מרשימים ביותר, הרושם הזה טבעו להתפוגג במוקדם או במאוחר אם לא יביאוהו לידי ביטוי מעשי תיכף ומיד.

יתכן בהחלט, שגם בני אומות העולם חשבו ברגע הראשון לעזוב את הע"ז שבידיהם ולהצטרף אל עם ישראל. אולם, מאחר שהם לא הוציאו את מחשבתם זו, מהכוח אל הפועל הרושם התפוגג ונשכח.

4) יתרו, הוא היחידי ששמע ובא, הוא עשה מעשה, עשה את ההתחלה, לכן, לאחר שהגיע והמשיך לחזות ולראות דוגמא חיה, איך מקיימים את צווי ה', יכל להמשיך ולהתמיד בדרך זו. (מתוך "מקדש הלוי" הרב יוסף צבי דינר זצ"ל)

5) יסוד הדברים מופיע ברמב"ן. הוא מביא פסוק משיר השירים (אותו אנו קוראים בחול המועד פסח):"השבעתי אתכם בנות ירושלם ... אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ" (ב-ז). ומסביר: אם יש לך אהבה למישהו, או לְהִתְעַלּוֹת מְסֻיֶּמֶת, וברצונך לשמר אותה, עליך " לְהַתְפִּיסָהּ" בדבר מוחשי שבקדושה, אחרת היא תתפוגג.

" עַד שֶׁתֶּחְפָּץ" הכוונה להצמידה לחפץ ועל ידי כך, זה ייהפך לקניין שלך, ועשוי להחזיק מעמד לתמיד. (רמב"ן "אמונה ובטחון" פרק י"ט).

6) דוד המלך אמר בתהילים: " מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו" (כ"ד-ג). קשה מאד לעלות להר ה', אך קשה שבעתיים "לקום": להמשיך ולהישאר שם. יש לעשות כל הזמן פעולות המחזקות את אחיזתנו שם. גם מטפס הרים שכבש פסגת הר גבוה, יודע שבכדי להישאר שם עליו לתקוע יתד במקומו, בכדי להיאחז בו ולא להידרדר מההר.

7) נראה, שהראשון שיישם את רעיון "ההתפסה" היה אברהם אבינו בניסיון העקידה. כשהקב"ה מצווה אותו " קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק..והעלהו שם לעלה" (בראשית כ"ב-ב), הוא משכים בבקר, וללא היסוס לוקח את בנו לעקידה. הוא מגיע ליעד, רגע של אמת, הוא עוקד את יצחק בנו על גבי המזבח. יצחק בן שלושים ושבע שנים, יודע מה עומד להתרחש ובכל זאת משתף פעולה.

8) זה רגע שיא של הקרבה, להקריב את בנו יחידו, שאמור להיות ממשיך השושלת, אך הוא מציית לדבר ה' – רגע של התעלות והתרוממות רוח. והנה הוראת ביטול, הוא מקבל הוראה מהמלאך:" אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה" (כ"ב-י"ב). אברהם מציית, כמובן, אך הוא רוצה לשמר את רגעי השיא ולהקיז, דם מיצחק, באופן סמלי,

9) לכאורה , מה המטרה, הרי הניסיון מבחינתו הסתיים בהצלחה?

ההסבר הוא לפי דברינו. אברהם רצה לְשַׁמֵּר את רגעי השיא בו הגיע לציות מוחלט לקב"ה ולכן ביקש "לְהַתְפִּיס" את האירוע ולעשות מעשה, בכדי שהמעמד ישמר לעתיד. הוא בחר לעשות זאת באמצעות הקזת דם סמלית מדמו של יצחק שיזכיר את העקידה שלא הושלמה.

10) שאלות משירת הים ופרשת בשלח

א) מה המכנה המשותף לקריעת ים סוף ומכת הארבה?

ב) פסוק בפרשה שמכיל את כל אותיות הא-ב?

חג שמח

מחיים ק.

מעדנים 228ב שביעי של פסח תשפ"ג

תגובות/הערות/הארות/וכן בקשת הצטרפות ניתן לשלוח לחיים קופל הדוא"ל [log in to unmask]

--
לתגובות:
[log in to unmask]
---
‏קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'מעדנים לשולחן שבת - דבר תורה קצר מאת חיים קופל' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל [log in to unmask].
כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/kopelMaadanim/CAO8hGxMnizKPEh3uJFiCY_gxP6BErkxvH5nVXMdtK%3D7KRpofrw%40mail.gmail.com.