יום רביע לפרשת כי תבוא תשפ"ג

מעדנים לשולחן שבת                                                                                                             ד"ת מספר 250

תמיד בשמחה

1)    בפרשתנו, בעיצומן של הקללות, מופיע פסוק שאינו שייך לקללות. "תחת אשר לא עבדת את ה' א-להיך בשמחה ובטוב לבב". (כ"ח-מ"ז). הפסוק מסביר, לכאורה, את הסיבה לקללות ולעונשים הכבדים שיקבלו בני ישראל.

2)    צריך להבין, הרי אין חיוב בתורה לשמוח, מלבד בחג הסוכות, שבו מְצַוָּה התורה לשמוח, ואף לְשַׂמֵּחַ אֲחֵרִים.   שנאמר:"ושמחת בחגיך אתה ובנך..והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך" (דברים ט"ז-י"ד). קשה אפוא לחשוב, שזו הסיבה לעונשים הכבדים שֶׁיֻּשְׁתּוּ על בני ישראל.

3)    בכל זאת, נראה שעל קיום מצוה, שלא בשמחה, אלא עשייתה כלאחר יד, ישנן השלכות מרחיקות לכת. ולהלן  דוגמא אחת מתוך הגמרא.

הגמרא מספרת על מִרְיָם בַּת בִּלְגָּה, שהייתה בת כהן, ממשפחות הכהונה החשובות, וכשהגיעו היוונים והשתלטו על ירושלים, הִתְיַוְּנָה מרים זו, והתחתנה עם סַרְדְּיוֹט (שר יווני חשוב). בהמשך, היא נכנסה, יחד עם בעלה, לבית המקדש וחיללה אותו. אח"כ חָלְצָה אֶת נַעֲלָהּ, והכתה בה את המזבח וצעקה: לוֹקוּס לוֹקוּס, עד מתי אתה מכלה ממונם של ישראל (הכוונה: זאב, זאב, (מזבח) עד מתי אתה "אוכל" הרבה קורבנות בשר של ישראל, ולא עוזר להם בעת צרה).

4)    כתוצאה מהתנהגותה, קנסו את אביה, ומנעו ממנו הטבות שהיו לכוהנים. הגמרא מסבירה, שהאבא אחראי על הנעשה בביתו והתנהגות בניו. מכיוון, שמה שאומר הבן או הבת בחוץ, הם ודאי שמעו קודם בבית.

5)    והדברים תמוהים וכי מישהו חושד באביה, שהיה ראש משמרת כהונה, שדיבר כך על המזבח? ודאי שלא! ואומרים בעלי המוסר שהיו כהנים שחזרו אחר עבודתם בבהמ"ק הביתה בשמחה, וסיפרו חוויות משמחות מעיסוקם. אבל אבא של מרים סיפר על הקושי בעבודתו והתלונן למה חייבים לבצע את כל השחיטה בבהמ"ק ולהטיל עומס על הכוהנים? למה אי אפשר לשחוט גם בבית מטבחיים, ולהקל על הכוהנים? כך שהוא אומנם לא גידף את המזבח, אבל בתו מרים הבינה מהתנהגותו ומדבריו שהיה שמח להיפטר מעבודתו זאת. והיא הסיקה את המסקנות. פרשה מהמשפחה, וחברה ליוונים, להם יש מגוון פעולות, והם שמחים בעיסוקם.

כך, שהגמרא רואה את האבא כאחראי למעשי בני ביתו. יש להורים אחריות כוללת לגרום לאווירה שמחה בבית, וסיפוק מעבודת ה'.

6)    יש גם הגיון לומר, שמה שנעשה מתוך הבנה ושמחה, ישמר תקופה ארוכה, אך מה שנעשה מתוך כורח, או אוירה שלילית, לא יתמיד, תמיד ימצאו הזדמנות לחמוק מלעשותו.  ולא בכדי כותב הרמב"ם: "שישמח האדם בעשיית המצווה.. וכל המונע עצמו משמחה זו, ראוי להיפרע ממנו". (רמב"ם הלכות לולב פרק ח-ט"ז).

7)    ואולי אמירתו של רבי אהרון מקרלין זצ"ל מסבירה את החשיבות המרובה של עשיית המצוות בשמחה, וכך אמר:  שמחה אינה מצוה, אבל היא יכולה להביא את האדם לקיים את כל מצוות התורה. עצבות אינה עבירה, אך היא עלולה להביא לידי כל העבירות שבעולם. 

8)    תשובות מפרשת כי תצא   

א) רב חשוב, חי בִּקְרָאקָא לפני ארבע מאות שנה, תחילת שמו כלי במטבח.

 1) מה שם הרב?  2) היכן הוא נרמז בפרשה?  3 ) מי היה חתנו המפורסם?

תשובה: שם הרב: רבי יוֹאֵל סִירְקִישׁ, נפטר בשנת ה'ת'(1,640 ). חיבר פירוש "בית חדש" (ב"ח) על ארבעה טורים. הוא נרמז בפרשה בזכות ספרו: "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך" (כ"ב-ח). חתנו היה רבי דוד הלוי סגל, שחיבר פירוש "טורי זהב" (ט"ז) על השו"ע.

ב)  בַּכִּתָּה- אֶת הַתַּלְמִידִים מְקָרֵב.

   בַּפָּרָשָׁה- בַּבַּיִת מְסָרֵב?

  תשובה: מוֹרֶה: בַּכִּתָּה הַמּוֹרֶה מְלַמֵּד. בַּפָּרָשָׁה: "כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה" (כ"א-י"ח)

9)    שאלות מפרשת השבוע

א) מנין לומדים על הגבהת ספר תורה?, איזו  הלכה כתובה בהקשר? (ראה שו"ע סימן קל"ד-ב ).

ב)  שֵׁם יִשּׁוּב בִּדְרוֹם הַר חֶבְרוֹן

     מָסַר לַכֹּהֵן - מָה הַפִּתְרוֹן?

שבת שלום

    מחיים ק.

מעדנים 250 פרשת כי תבוא תשפ"ג

תגובות/הערות/הארות/ כולל בקשת הצטרפות ניתן לשלוח לחיים קופל בדוא"ל  [log in to unmask]

                                                                                                                          או בווטסאפ  052-3604905