יום רביעי לפרשת נצבים וילך תשפ"ג

מעדנים לשולחן שבת ד"ת מספר 251

אסיפה וקיבוץ

1) בפרשתנו, בפסוקי הנחמה נאמר: " וְשָׁב ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים " (ל-ג). השאלה, למה כפל לשון "ושב את שבותך" ובהמשך "ושב וקבצך". וכן בפסוק הבא " אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ " (ל-ד). שוב כפל לשון.

2) לצורך ישוב השאלה, מביא מהר"ם שפירא מלובלין זצ"ל, עוד פסוקים עם כפל לשון מפרשת ויחי. בטרם בירך יעקב את בניו, הוא ביקש אותם :" הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.... הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב " (בראשית מ"ט-א..ב).

שואל המדרש, הרי נאמר הֵאָסְפוּ, משמע שהיו מפוזרים, א"כ למה דיבר בלשון נוכח, כאילו עמדו מולו?

3) מתרץ המדרש: שהיו מפוזרין וירד מלאך וכינסן (מ"ר פרשת ויחי, פרשה צ"ח פרק ג', ופירוש מהרז"ו על אתר: שהמלאך דיבר עם כל אחד ואחד במקומו).

4) אבל הרב מלובלין, עומד על שאלתנו הקודמת, למה יש כפל לשון " הֵאָסְפוּ ואגידה לכם" (פסוק א')

"וְהִקָּבְצוּ ושמעו" (פסוק ב'), הרי המשמעות זהה בשניהם?

5) מתרץ הרב מלובלין, שיש הבדל בין "אסיפה" (כינוס אנשים) ובין "קיבוץ"(אנשים"). כשישנם הרבה אנשים, מפוזרים טֵרִיטוֹרְיָאלִית בהרבה מקומות ורוצים לדבר עם כולם יחד, בו זמנית, יש קודם כל לאסוף אותם במקום אחד.

אבל, גם באסיפה וכן בכינוס כלשהו, יכולים לשבת הרבה אנשים באולם אחד, אך יתכן שלכל אחד מהם דעה שונה, בכל אחד מתחומי החיים. בכדי לאחד ביניהם מבחינת הרעיון, או המחשבה, יש לקבץ אותם יחד (כמו "קובץ" במחשב שהוא יחידה אחת, או "קיבוץ" אנשים עם רעיון משותף).

6) כך שיכולה להיות "אסיפה" לבד: קבוצת אנשים שעומדים זה בצד זה, מבלי שיהיה קשר רעיוני ביניהם. ויכול להיות "קיבוץ" של אנשים בעלי רעיון משותף, גם אם הם עומדים רחוקים זה מזה.

7) מעתה מובן כפל הלשון אצל בני יעקב. הם היו פזורין במקומות שונים, לכן בכדי לאחדם ולגבש אותם לקבוצה אחת, נדרש יעקב לקרבם זה לזה טריטוריאלית. לכן הלשון "האספו". אבל עדין צריך לגבשם מבחינה רעיונית ואחדות מטרה. לכן הוסיף ואמר "הקבצו" כולם, להקשיב לדבריו ולהתאחד רעיונית.

8) כך גם מוסבר כפל הלשון בפרשתנו. הקב"ה יאסוף את האנשים יחד, ויאחדם מבחינה רעיונית. לפי דבריו, מסביר הרב מלובלין את פשר הביטוי "אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך" (ל-ד). לכאורה, מה שייך שאדם יהיה בקצה השמים, היה צריך להיכתב "בקצה הארץ"? לפי הסבר הרב מלובלין הביטוי מובן, כי המשמעות של "יקבצך" היא אחדות רעיונית, או אחדות אמונית. אף אם ימצא אדם שמחובר לעם ישראל " בִּקְצֵה שְׁמֵימִיּוֹת ", בקצת אמונה, זה כבר מספיק בשביל הקב"ה "לקבץ אותו" ולאחדו עם כלל ישראל. ובהמשך "ומשם יקחך" , הקב"ה יעזור לו להתחבר גם פיזית לעם ישראל ולשהות יחד בקרבתם.

9) תשובות מפרשת כי תבא

א) מנין לומדים על הגבהת ספר תורה ב) איזו הלכה כתובה בשו"ע בהקשר (סימן קל"ד-ב)

תשובה: א) מהפסוק "ארור האיש אשר לֹא יָקִים את דברי התורה הזאת" (כ"ז-כ"ו). מפרש הרמב"ן מכאן חיוב על המגביה את ספר התורה, להראות את הכתוב בו לכל ציבור(כמפורש במסכת סופרים). ועל דרך האגדה צווי לחזן שיעמיד את ספר התורה בארון בצורה יציבה.

ב) ההלכה בשו"ע :מצוה על כל אנשים ונשים לראות הכתב ולכרוע ולומר: וזאת התורה .. תורת ה' תמימה..

ב) שָׁם יִשּׁוּב בִּדְרוֹם הַר חֶבְרוֹן

מָסַר לְכֹהֵן - מָה הַפִּתְרוֹן?

תשובה: שֵׁם הַיִּשּׁוּב "טֶנֶא עֳמָרִים" בִּדְרוֹם הַר חֶבְרוֹן(מזכיר את מצוות הבכורים). מָסַר לְכֹהֵן: "וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶיךָ" (כ"ו-ד)(גם כן קשור לבכורים).

10) שאלות מפרשת השבוע.

א) אֵלּוּ שְׁנֵי פְּסוּקִים רְצוּפִים בַּפָּרָשָׁה, מִסְתַּיְּמִים בְּאוֹתָן חָמֵשׁ מִלִּים?

ב) בַּפָּרָשָׁה - עָסוּק בַּמַּיִם

וּבָאָרֶץ - בַּדֶּרֶךְ לִירוּשָׁלַיִם.

שבת שלום

מחיים ק.

מעדנים 251 פרשת נצבים וילך תשפ"ג

תגובות/הערות/הארות/ כולל בקשת הצטרפות ניתן לשלוח לחיים קופל בדוא"ל [log in to unmask]

או בווטסאפ 052-3604905

--
לתגובות:
[log in to unmask]
---
‏קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'מעדנים לשולחן שבת - דבר תורה קצר מאת חיים קופל' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל [log in to unmask].
כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/kopelMaadanim/CAO8hGxO0E_r2eZNCXga4mQGYS%2BV9zLr0qk3BwyY%2BstijskLE_g%40mail.gmail.com.