*לכפרת פשע* - על מוסף לר״ח

בתפילת מוסף של ר״ח אנו נושאים תפילה לחודש החדש שיהיה מבורך. 

זהו לשון הברכה: 

חַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה, לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, לִישׁוּעָה וּלְנֶחָמָה, לְפַרְנָסָה וּלְכַלְכָּלָה, לְחַיִּים [טוֹבִים] וּלְשָׁלוֹם, לִמְחִילַת חֵטְא וְלִסְלִיחַת עָוֹן. 

בכל הסידורים מופיע תוספת המילים  וּלְכַפָּרַת פֶּשַׁע בצירוף הערה שתוספת זו נאמרת רק בשנה מעוברת. 

מספר שאלות מעלה תוספת זו:

• למה מוסיפים משהו בשנה     

   מעוברת?

• למה דווקא ״ולכפרת פשע״?

• באילו ראשי חודשים מוסיפים 

   אותה?

כפי שנראה להלן, תשובה על אחת השאלות עשויה לספק מענה גם לשאלות האחרות. אך לפני התשובות הבה נראה את תולדותיו של המנהג. 

בסידורים העתיקים מתקופת הגאונים והראשונים הופיעו נוסחים שונים של הברכה דלעיל כאשר בכל סידור הופיע מספר שונה של בקשות שונות. התוספת ״ולכפרת פשע״ מופיעה בסדר רב עמרם גאון אך אינה מופיעה בסידורים אחרים (סידור רס״ג, מחזור ויטרי, אבודרהם ועוד). באף אחד מהם אין התייחסות מיוחדת לשנת העיבור.

בנוסחי אשכנז הקדומים (המאה ה-13) כבר יש סדר ברור של הבקשות בתפלה כפי שהוא מוכר לנו היום. מודגש בהם כי מספר הבקשות הוא י״ב כנגד 12 חודשי השנה. כך מופיע למשל בסידור של הרוקח. בתקופה מאוחרת יותר מופיע בסידור מאשכנז של רבי הירש ש״ץ שבפרנקפורט נוהגים להוסיף בשנה מעוברת ״ולכפרת פשע״.

ממספר הבקשות המופיעות עולה לנו תשובה לשאלתנו הראשונה - בשנה מעוברת יש חודש נוסף וכנגדו מוסיפים בקשה נוספת. כך למשל מציין האליהו רבה וגם בספר יוסף אומץ. לפי הסבר זה ראוי להוסיף את המילים "ולכפרת פשע" במשך כל השנה. 

אכן יש שכתבו שהתוספת צריכה להיאמר כל השנה (ערוך השולחן, בן איש חי ועוד). 

עם זאת, המנהג הרווח יותר הינו להוסיף את התוספת רק עד חודש העיבור (דהיינו עד אדר ב' בכלל). למנהגים אלו צריך להיות הסבר אחר לתוספת. 

בסידור אוצר התפילות המהווה מקור מוסמך למנהגים ונוסחאות, מופיע בפירוש ענף יוסף כי מטרת ההוספה הינה להזכיר לכל הציבור שהשנה מעוברת. לפי טעם זה אחרי חודש העיבור כבר אין צורך בהזכרה זו ולכן לא מזכירים אותה. 

שאלה נוספת לאלו הנוהגים לאמר ולכפרת פשע רק עד ניסן היא: מדוע מתחילים להוסיף "ולכפרת פשע" רק מתשרי? לכאורה ראוי היה להתחיל בניסן של השנה הקודמת שהרי חודש העיבור הוא החודש האחרון בשנה?!  תשובה לכך ניתן לתת ממסכת ר"ה (ז.): "אין מעברין השנה לפני ר"ה ואם עיברוה אינה מעוברת אבל מפני הדחק מעברין אותה אחר ר"ה" הווה אומר שלכל המוקדם רק אחרי ר"ה ידעו העם שהשנה מעוברת. 

ישנם גם טעמים עמוקים יותר הקשורים למהותה של השנה המעוברת: 

בגמרא במסכת חולין (ס:) מופיעה אגדתא על שיח שהתקיים כביכול בין הקב"ה ובין הלבנה שהתמעטה בבריאת העולם. הקב"ה ניחם את הלבנה בכך שישראל ימנו לפיה את הימים והמועדים. אך הלבנה התלוננה שאת השנה מעברים כדי לסדר את תקופות השנה עם החגים וממילא עיבור השנה נקבע לפי החמה ולא לפי הלבנה. אז: "אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי על שמיעטתי את הירח". כך גם מוסברת התוספת המיוחדת בקרבן ר"ח בו כתוב - "לחטאת *לה'*" כביכול חטאת ר"ח באה לכפרה על מיעוט הלבנה. לפי אגדה זו מסביר בספר "רזא דשבת" שמכיוון שמיעוטה של הלבנה ניכר יותר בחודש העיבור (שנוסף בגלל החמה) אזי אומרים את התוספת עד חודש זה. הסבר זה עולה יפה מאוד לאלו הנוהגים להוסיף "ולכפרת פשע" *רק באדר ב'*. כך למשל בסידורי אשכנז מקהילות מגנצא וורמייזא. 

רבי ברוך אפשטיין (בנו של בעל ערוך השולחן) בספרו "ברוך שאמר" מסביר בדרך אחרת: עיבור השנה התבצע בעבר על פי החלטה של הסנהדרין (היום יש קביעות של שנים מעוברות לפי מחזור של 19 שנה - גו"ח אדז"ט). בהחלטת הסנהדרין עלולה ליפול טעות וכך יעברו שנה שלא צריכה להיות מעוברת. זה יכול להביא לאכילת חמץ בפסח או לאכילה ביום הכיפורים שכן הם לא יחולו בתאריך האמיתי שלהם. כנגד זה אנו מבקשים "ולכפרת פשע" דווקא בשנה מעוברת. ראיה נוספת לחומרא של עיבור השנה בטעות אפשר לראות בסיפור על חזקיהו המלך: "שעיבר את השנה מפני הטומאה ובקש רחמים על עצמו" (סנהדרין יב:)

טעם זה של הרב אפשטיין לא מסתדר עם דברי הגמרא במסכת ר"ה בדף כה. שם מסופר שלאחר המחלוקת המפורסמת שנפלה בין רבן גמליאל לרבי יהושע בדבר עיבור החודש ציווה רבן גמליאל על רבי יהושע לבוא אליו במקלו ובתרמילו ביום שחל בו יום כיפור לפי חשבונו ורבי יהושע הצטער על כך מאוד. רבי עקיבא ניחם אותו כשאמר לו: "הרי הוא אומר (ויקרא כג, ב) אתם אתם אתם ג' פעמים אתם ואפילו שוגגין אתם אפילו מזידין אתם אפילו מוטעין". לפי דרשה זו העיבור מתקיים גם אם ב"ד טעו בהחלטתם. אם כן אין כלל חשש של חמץ בפסח וכד' ולמה צריך להגיד "ולכפרת פשע"? 

שתי תשובות בדבר: 

א. הדרשה נאמרה רק לענין עיבור החודש ולא לענין עיבור השנה (כך כתב הצל"ח בברכות סג, אך המנחת חינוך חלק עליו ואמר שנאמרה הדרשה גם לגבי עיבור השנה)  

ב. כל שוגג צריך כפרה, גם אם לא עבר עבירה (למשל אדם שהתכוון לאכול חזיר ואכל בשר כשר - צריך כפרה הגם שלא חטא). לכן גם בית הדין שעיבר השנה שלא לצורך צריך כפרה למרות שהשנה מעוברת. 

לפי תשובה זו של הרב אפשטיין אפשר גם להסביר מדוע מפסיקים לומר "ולכפרת פשע" בניסן שהרי בניסן כבר אי אפשר לעבר את השנה יותר.   

טעם נוסף לאמירת ולכפרת פשע קשור למהותה של השנה המעוברת והתייחסות אליה כשנה "מורכבת". שובבי"ם ת"ת הם ראשי התיבות של הפרשות שמות עד תצווה. בשנה מעוברת נהגו להתענות בכל יום ה' של שבועות אלו . בטעם הדבר כתב הלבוש "ראו קדמונינו שהנשים המעוברות היו עלולים להפיל עובריהם בשנים המעוברות, ותקנו להתענות אלו הח' תעניות כנגד כל ימי ב' ו ה' של חודש העיבור (לבוש על שו"ע תרפ"ה). והוסיף על כך הרב מונק בספר עולם התפילות (עמ' פז): "והנה אותו צורך מוגבר בכפרת עוונות בשנה המעוברת.. נראה שקשר לו עם העובדה שבכלל רואים בחורף הארוך של השנה המעוברת זמן שטעון ישועה יותר מתמיד".

יש שראו דווקא את חודש אדר השני כחודש של הזדמנות לכפרה מיוחדת: בפרשת מקץ (אותה נקרא עוד שלושה שבועות) אומר יהודה ליעקב בקשר לירידה למצרים: "כִּי לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ כִּי עַתָּה שַׁבְנוּ זֶה פַעֲמָיִם". הרב מקאמינקא דרש פסוק זה כך: באלול (ההפך מ'לולא') התמהמהנו אז עתה שבנו (בתשובה) ז"ה (בגימטריה 12 - חודש אדר) פעמיים. ובעצם התיקון לתשובה לא מספקת באלול יכול להיעשות בחודש העיבור. לאור זה ראויה התוספת ולכפרת פשע דווקא בחודש זה.