*בעצם היום הזה* - על עשרה בטבת ביום שישי
מחר, יחול צום עשרה בטבת המציין את ראשיתו של המצור על ירושלים בידי נבוכדנצאר, מצור שהוביל לאחר שלוש וחצי שנים לחורבן בית המקדש הראשון.
תענית ציבור ביום שישי אינה דבר שכיח. הסיבה לכך היא שלפי הלוח העברי שאר הצומות כלל לא יכולים לחול ביום שישי. תענית ביום שישי אינה נוחה לציבור ומעלה קשיים הלכתיים בתפר בינה לבין השבת. אמנם מדברי השולחן ערוך (רמ"ט ד) עולה שאפשר לקבוע תענית ביום שישי אך במדרש תנחומא (בראשית ג) כבר מופיע: "אסור להתענות בע"ש מפני טורח שבת" ובשו"ע הרב כתב האדמו"ר הזקן (בסעיף י"ג): "אין קובעים תענית לכתחילה בערב שבת".
הסיבה לכך שחלותו של עשרה בטבת ביום שישי היא נדירה יחסית, נובעת ממה שלמדנו בשבוע שעבר ונסביר רק בקיצור: מתוך 14 קביעויות השנה, יחול עשרה בטבת ביום שישי רק ב-4 מתוכן: זח"ג (כמו השנה); זח"א; הש"ג; הש"א. השכיחות של כל ארבע קביעויות אלו ביחד היא כ-20%.
למרות זאת, גם בשנה הבאה - תשפ"ה יחול עשרה בטבת ביום שישי אבל בהבדל אחד מהשנה - הוא יחול בערב שבת פרשת ויחי ולא ויגש.
לעשרה בטבת יש מעמד מיוחד בהקשר זה. בנביאים מוזכרים תאריכי צומות החורבן רק בדרך רמז בפסוק מספר זכריה: "כֹּה אָמַר ה' צְבָ-אוֹת: צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים". אך לגבי עשרה בטבת כיום פורענות יש אזכור מפורש בנבואת יחזקאל: "וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית *בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ* לֵאמֹר. בֶּן אָדָם, כְּתָב לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם אֶת *עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה*, סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלִַם *בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה*. ההדגשה של "עצם היום הזה" בדומה ליום כיפור בתורה מלמדת על החשיבות לקיים את הצום ביום הזה דווקא. הדגשה זו הביאה את האבודרהם לפסוק כי אילו חל עשרה בטבת בשבת (מה שלא יכול לקרות לפי הלוח הקבוע) היתה התענית דוחה את השבת(!), אולם שאר הפוסקים חלקו עליו בענין זה.
נעמוד כאן על מנהג מסוים בתענית ציבור המושפע מכך שהצום חל ביום שישי.
בגמרא במסכת תענית (כו:) נחלקו רבי מאיר ורבי יוסי לגבי נשיאת כפים של הכהנים במנחה בתענית ציבור. הסיבה לדיון הינה כי במנחה שבכל יום אין הכהנים עולים לדוכן משום חשש שכרות. אמנם בתענית ציבור אין חשש שיהיו שיכורים, אך מחשש שיתבלבלו עם מנחה של יום רגיל פסק רבי יוסי שלא יעלו הכהנים גם במנחה של תענית ציבור.
לגבי תפילת נעילה אותה מתפללים סמוך לשקיעה וגם היא נדירה יחסית (בעבר היו עוד צומות בהם נהגה תפילת נעילה) אין חשש בלבול ולכן פסק רבי יוסי שבנעילה כן יעלו. הגמרא מוסיפה שאמנם נפסקה הלכה כרבי יוסי אך אם מתפללים מנחה סמוך לשקיעת החמה (בזמן תפילת נעילה) אז הכהנים יכולים לעלות. וכך אכן נפסק להלכה: "לכתחילה יתפללו בחצי השעה הסמוכה לשקיעת החמה, שהוא הזמן המובחר לתפילת נעילה. אולם גם אם יתפללו אחר פלג המנחה, עדיין יוכלו הכהנים לשאת את כפיהם. אבל אם יתפללו לפני כן, לא ישאו את כפיהם" (פניני הלכה זמנים ז יב). החזון איש בדעת יחיד פסק שגם במנחה גדולה בתענית יעלו הכהנים לדוכן. (חזו״א על אורח חיים כ)
לגבי אמירת "אלוקינו ואלוקי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת בתורה" על ידי החזן נחלקו המנהגים. למנהג הספרדים אם אין הכהנים עולים אז גם החזן לא יאמר (ילקוט יוסף, תפילה ב קכ"ט) ולמנהג האשכנזים החזן אומר או"א גם כאשר הכהנים אינם עולים (רמ"א או"ח קכ"ט ב, לוח ארץ ישראל).
אוסיף כי לו היינו ממשיכים את גזרת חכמים לימינו אלה, הרי שהמנהג היה צריך להיות הפוך שהרי היום מנהג הרוב הינו להתפלל מנחה סמוך לשקיעה בכל יום וממילא במנחה קטנה בתענית ציבור יש חשש גדול יותר שיתבלבלו עם מנחה של יום רגיל. אולם גזרת חכמים לא זזה ממקומה.
אם כן, השנה כשחל עשרה בטבת ביום שישי, אמנם מצד הנוחות היה רצוי אולי להתפלל מנחה גדולה אולם ראוי יותר להתפלל מנחה קטנה כדי "להרוויח" את ברכת הכהנים. יש להקפיד להתחיל את התפילה בזמן על מנת לסיימה לפני השקיעה ולהספיק לקיים "תוספת שבת".
צום מועיל, שבת שלום
משה צבי ארנברג
