*הנרות הללו אנו מדליקין*
את הקטע "הנרות הללו אנו מדליקין" שרים או אומרים כמעט בכל בית בישראל בזמן הדלקת נרות. לא כיניתי אותו פיוט ולא תפילה כי הוא לא אחד מאלה וכנראה שזהו יחודו. ננסה כאן לעמוד על מקורותיו מהותו והסיבות לאמירתו.
המקור הקדום ביותר בו מופיע הקטע הוא במסכת סופרים - אחת משבע מסכתות קטנות שאינן מהוות חלק מהתלמודים ושנערכו בא"י אחרי תקופת האמוראים. במסכת סופרים (כ' ד) נכתב:
"כיצד מברכין? ביום הראשון.. המדליק אומר: "ברוך אתה.. אשר קידשנו במצוותיו וצונו להדליק נר של חנוכה". וּמַתְנֶה ואומר: הנֵירות הללו אנו מדליקין: על הישועות ועל הנסים ועל הנפלאות, אשר עשית לאבותינו, על ידי כהניך הקדושים. וכל שמונת ימי חנוכה הנרות האלו קודש [הן], ואין לנו רשות להשתמש בהם, אלא לראותן בלבד. כדי להודות שמך על נפלאותיך ועל ניסיך ועל ישועתך. ואומר: ברוך...שהחיינו, ואומר: ברוך אתה... שעשה נסים."
שלושה דברים מופיעים כאן שלא כפי הנהוג היום:
• סדר הברכות שונה (שהחיינו לפני שעשה ניסים);
• אמירת "הנרות הללו" היא אחרי הברכה הראשונה!
• הנוסח של הנרות הללו אינו זהה לנוסח המוכר לנו כיום.
נעסוק להלן בשתי הנקודות הנוגעות ל"נרות הללו".
פרט למסכת סופרים אין כל רמז לקטע זה של "הנרות הללו" לא בתלמודים, לא אצל הגאונים וגם הרמב"ם, רש"י והרי"ף לא הזכירו אותו. החוקר דניאל גולדשמידט כותב כי הראשון להזכיר את אמירתו הוא המהר"ם מרוטנבורג שחי במאה הי"ג ומאז ואילך נכנס נוסח זה לכל ספרי המנהגים והסידורים והתפשט גם לנוסחי הספרדים והתימנים.
*מספר המילים:* בעבר עמדנו כבר על החשיבות הרבה שהקנו חכמי אשכנז לספירת המילים בקטעי התפילה השונים ובקשר של המספר למהותה של התפילה. גם כאן מעיר מהרש"ל (שו"ת סי' פ"ה) כי בנוסח "הנרות הללו" יש ל"ו תיבות (פרט להקדמה "הנרות הללו") שזהו בדיוק מספר הנרות שמדליקים בכל ימי החנוכה יחד (לא כולל השמש). אמנם, מי שיספור את המילים במסכת סופרים יגלה שיש בהם מעט יותר וכך גם בנוסחים המאוחרים יותר, אך זהו טבעם של נוסחי הפיוטים - בגלגולי הכתב והדפוס נשמטות או נוספות מילים וגם בהעברת הקטעים במסורת היו שהוסיפו או גרעו מילים מכל מיני סיבות. עם זאת, גם בנוסח הקיים לפנינו כיום יש בדיוק 44 מילים (חוץ מההקדמה - הנרות הללו אנו מדליקים, ובהורדת המילה קודש (הם)) שהם מספר הנרות כולל השמש. (אגב המילים "ועל המלחמות" לא מופיעות באף אחד מהנוסחים המקוריים והם כנראה תוספת מודרנית)
*מדוע אומרים אותו?* מהי בעצם מהותו של הקטע הזה? נביא כאן שלושה הסברים של חוקרים בני דורנו המבוססים על מקורות קדומים יותר בנושאי חנוכה:
דר' גולדשמידט מעיר כי תוכנו של הקטע הוא בעצם הסבר על מהות מצות הדלקת נרות ("אנחנו מדליקים את הנרות לזכר הנסים וכו..) אבל הוא מיד מעיר על כך: "אין אצלנו הנוהג להסביר ולהגדיר מצוות אלא לקיים אותן בלי שום הצהרה או הסברה". ואכן, את מרבית המצוות אנחנו מקיימים בלי הסבר על המשמעות או המהות שלהן. על כן מציע גולדשמידט כי מטרת הקטע היא להזהיר על השימוש האסור באור הנרות. זהו אכן הדין היחיד מכל דיני החנוכה שמוזכר בקטע זה.
פרופסור דניאל שפרבר הקדיש לנושא פרק שלם בכרך ה' של ספרו מנהגי ישראל. תחילה מחזק שפרבר את הצעתו של גולדשמידט בהביאו את נוסח השו"ע (תרע"ג א) הקובע כי אסור להשתמש בנרות אפילו לתשמיש של קדושה אך יש שהתירו תשמיש של קדושה. כוונתו היא לחכמי פרובאנס בעל העיטור ובעל המאור שהתירו למשל לכתוב את כתבי הקודש לאור הנרות. ייתכן, מציע שפרבר שכוונת מהר"ם מרוטנבורג בהכנסת "הנרות הללו" כחלק מטקס הדלקת הנרות היתה להדגיש שלדעתו כל שימוש אסור בנרות חנוכה כולל תשמיש של קדושה "אלא לראותן בלבד".
בהמשך מציע שפרבר הצעה משלו: אמירת הקטע היא חלק מפרסום הנס שהוא מרכיב מהותי במצוות הדלקת נרות חנוכה. בדיוק כמו מקום הצבת החנוכיה, ופרטי מצווה נוספים, גם האמירה המפורשת של "הנרות הללו" בפני כל בני הבית מטרתה היא לפרסם ברבים את הנס. יתרה מכך, לפי מדרשים שונים הדלקת החנוכיה יש בה זכר לנרות המנורה במקדש וזהו גם מוטיב שראוי להדגיש ולפרסם. אכן, מי שלא בקי בקורות העם היהודי ובהנהגותיו עלול לחשוב שהדלקת הנרות היא אמנם טקס חגיגי אך לא ידע לקשור אותו לניסים שקרו בעבר, לכך נועדה אמירה זו.
פרופסור חננאל מאק (במאמר במוסף שבת של ״מקור ראשון״) מציע לראות בקטע ״הנרות הללו״ הסבר קל ופשוט של המצוה שנועד לענות על צורך חינוכי וחברתי. מאק מדמה אותו לקטע "הא לחמא עניא" הפותח את ליל הסדר. אכן רב המשותף לשני הקטעים: שניהם קטעים קצרים וקלים להבנה (3 חלקים בכל אחד מהם); הם נאמרים בשפה המדוברת (הא לחמא עניא חובר בבל ולכן הוא בארמית); שניהם נאמרים בבית עם בני המשפחה ולא בבית הכנסת ושניהם גם נאמרים מיד לאחר המצווה הפותחת את החג - קידוש בליל הסדר והדלקת הנר בחנוכה. גם בפסח וגם בחנוכה אנו מזכירים את החובה לדברר את הנס: "הודו לה' כי טוב" בהלל; "להודות ולהלל לשמך הגדול" בעל הניסים. מטרת אמירת הנרות הללו היא איפוא מתן מסגרת לימודית חינוכית למצוות החג עבור כל הנוכחים.
*מתי אומרים את "הנרות הללו"* כתב המשנה ברורה (תרעו, ס"ק ח) שיתחיל לאומרו אחרי שהדליק את הנר הראשון תוך כדי שמדליק את שאר הנרות. אין חשש להפסק בין הברכות להדלקה שכן הנר הראשון שמדליק כל יום (הנר החדש) הוא עיקר המצווה. ומוסיף הרב מלמד (פניני הלכה, חנוכה יב ה): "ואף שלכתחילה אין לדבר עד סיום הדלקת הנרות, נוסח 'הנרות הללו' הוא ביאור עניין המצווה, ולכן אדרבה יש מקום לאומרו תוך כדי המשך קיום המצווה. אמנם מי שמתקשה לומר 'הנרות הללו' בעוד שהוא מדליק נרות, יכול לומר 'הנרות הללו' אחר סיום הדלקת כל הנרות"
*כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן*
שבת שלום וחנוכה שמח.
משה צבי ארנברג