יום רביעי לפרשת תרומה תשפ"ד

מעדנים לשולחן שבת                                                                                                                ד"ת מספר 274

עץ חיים היא למחזיקים בה

1)    " בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים (מוטות נשיאה), לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ " (כ"ה-ט"ו). רש"י מוסיף: " לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ " - לעולם. תוספת בעלת משמעות, ואכן הגמרא אומרת: המסיר בדי הארון ,לוקה (יומא דף ע"ב.) וכן פוסק הרמב"ם.

2)    יש להבין, הרי גם למזבח ולשולחן היו בדים (מוטות) לשאת אותם, אך אין הם קבועים בו לעולם, כשם שהם קבועים בארון, ממילא המסיר אותם אינו לוקה, כשם שלוקה המסיר את בדי הארון. מה ההבדל ביניהם, הרי בשני המקרים המוטות משמשים לנשיאת הכלי, כך שואל "המשך חכמה" על הפרשה.

3)    מתרץ ה"משך חכמה", שהארון רומז "לכתר תורה", שמונח כביכול בו, ולפי המדרש שאומר: מָה תּוֹרָה קְדוּמָה לַכֹּל, כך במעשה המשכן הקדים הארון (שמסמל את התורה) לשאר הכלים, ויבואו הכל ויעסקו בארון, כדי שיזכו כולם בתורה (שמות רבה פרשה ל"ד). ואומנם, בכל כלי המשכן כתוב "ועשית", לשון יחיד, רק בארון (ספר תורה) כתוב "ועשו" לשון רבים, כי כולם עושים, בכדי שלכולם יהיה חלק בתורה. גם מי שאינו עוסק בלימוד התורה, יתחבר לתורה באמצעות "החזקת תורה", כשם שהמוטות "מחזיקים" את הארון. לכן חשוב שיהיו צמודים אליו תמיד.

4)    יש המתרצים את שאלתנו לפי משל שמיוחס "לבעל שם טוב".

מעשה בְּעָלֶה שגדל על עץ, כך תקופה ארוכה. לימים החל הוא לחשוב כמה הוא מסכן, עקב כך שהוא מוגבל למקומו. הוא ראה איך הציפורים עפות מעץ לעץ, ויכולות לשנות מקום ואוירה, והוא, "תקוע"  במקום אחד וצריך לחכות עד שמישהו יבוא אליו. האביב והקיץ עברו, והנה הגיע החורף. רוחות חזקות, וְהֶעָלֶה נֻתַּק מִמְּקוֹמוֹ, עף ברוח, עד שנחת על האדמה. תחילה הוא שמח, עכשיו הוא יכול לעוף מעץ לעץ מפרח לפרח וּלְשַׁנּוֹת אֲוִירָהּ. אבל, החורף עבר, הגיע האביב, אחריו הקיץ, יש פחות רוחות והעלה נשאר זרוק במקום אחד על הריצפה. אנשים עוברים דורכים עליו, מכוניות רומסות אותו עד שהוא נקרע לחתיכות.

 5)   כשהתבונן במצבו, הבין שמצבו הקודם היה עדיף. אז, הוא היה מחובר לגבעול וענף של עץ, קיבל מים ומזון בזמנים קבועים, זכה לאוויר צח ושמש, איש לא דרך עליו ולא נגע בו לרעה. רק באיחור הוא הבין שיש יתרון לִחְיוֹת במקום קבוע המחובר לגוף יציב ותומך.

6)    והנמשל, כמובן, האדם שמחובר לתורה. יש הרוצים להינתק, המצב כובל אותם ,מגביל אותם ומונע מהם סיפוקים. היו כאלה שהתנתקו, ואז נדדו בכל ארצות תבל, עד שאיבדו את זהותם. מנגד, התורה היא עץ חיים למחזיקים בה ותומכיה מאושר. החיים מלאי תוכן, שמחת שבת וחג סביב שולחן המשפחה. וכל אחד יודע את יִעוּדוֹ בחיים.

7)    לכן, בניגוד לבדי המזבח והשולחן, שנועדו רק לצורך נשיאתם בדרך, בדי הארון גם מסמלים את הקשר של כלל ישראל לתורה כל היום וכל השנה. לכן מזהירה התורה שלא לנתקם ממקומם.

8)    תשובות לפרשת משפטים

א) " וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ " (כ"ג-י"א). מה ההבדל בין לעזוב ובין לנטוש? תשובה: "עוזב": עוזב דבר ומתפנה לעיסוקיו, אך מתכוון לחזור אליו כמו: אדם עוזב את ביתו או "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו" (בראשית ב-ד).

"נטש" מסתלק מהדבר ולא מתכוון לחזור אליו. טייס נוטש את המטוס בטרם יתרסק. "ובשביעית תשמטנה ונטשתה" (שמות כ"ג-י"א).

ב)  מי מבין בעלי המלאכה הבאים משתמש בכלי המופיע בפרשה? א) חייט ב) נגר ג) טבח ד) סנדלר.

תשובה: סנדלר, הוא משתמש בְּמַרְצֵעַ. "ורצע אדניו את אזנו בְּמַרְצֵעַ " (כ"א-ו).

9)    שאלות לפרשת תרומה

א) איזה צבע מְכֻנֶּה בפרשה בשמו של צבע אחר?

ב)  מצא בפרשה  ברש"י מילה בת שלוש אותיות זהות?

שבת שלום

מחיים ק.

מעדנים 274 פרשת תרומה תשפ"ד

תגובות/הערות/הארות/ כולל בקשת הצטרפות, ניתן לשלוח לחיים קופל בדוא"ל  [log in to unmask]

                                                                                                                         או בווטסאפ  052-360-4905