יום רביעי לפרשת יתרו תשפ"ד

מעדנים לשולחן שבת ד"ת מספר 272

יגעת-תאמין שמצאת

1) בפרשתנו, קבלת התורה ע"י ישראל. את התורה הוריד משה, לאחר ששהה בהר סיני ארבעים יום וארבעים לילה, למד את התורה, ואח"כ הורידה ומסרה לישראל.

2) אך מסתבר, שלימוד התורה בהר סיני, ע"י משה, לא היה פשוט כל כך. הגמרא אומרת שמשה למד תורה ושכח למודו, עד שנתנו לו הקב"ה במתנה. (נדרים דף ל"ח).

הדבר מופיע בְּיֶתֶר פֵּרוּט במדרש: כל ארבעים יום שעשה משה למעלה, היה למד תורה ושוכח, א"ל, ריבון העולם, יש לי ארבעים יום ואיני יודע דבר. מה עשה הקב"ה? משהשלים ארבעים יום, נתן לו הקב"ה את התורה מתנה שנאמר: "וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ שְׁנֵי לֻחֹת". (שמות ל"א-י"ח).

3) שואל "השם משמואל" בספרו על התורה והמועדים (רבי שמואל בורנשטיין מִסּוֹכַטְשׁוֹב). אם אכן משה שכח, את כל התורה שלמד משך ארבעים יום, וכל ידיעותיו נובעות מהמתנה שנתן לן הקב"ה לאחר יום הארבעים, למה הִטְרִיחוֹ ללמוד את התורה כלל?

4) מתרץ "השם משמואל", שיגיעת משה בתורה, משך ארבעים יום, לא הייתה לשווא. כי מכל לימוד נחקק לו משהו בנפש, ורק מתוך כך הפך להיות "כלי קיבול" לקבלה מהקב"ה ולא היה זה, אלא סיום הלימוד, יציקת התורה "לכלי הקיבול" שהוכנו משך ארבעים יום, ולא התחלה. אילו משה רבנו לא היה לומד מתחילה, אזי היה שוכח גם את התורה שניתנה לו במתנה.

5) ומסיים "השם משמואל", ומעביר לנו מסר חשוב: ומכאן לימוד לאדם, שלא ייפול לבו עליו בראותו שהוא לומד ושוכח כי גם לימוד זה השאיר בו רושם, ובזכותו הלימודים הנוספים עשו רושם בנפשו.

6) הרב יצחק הוטנר זצ"ל, כותב לאדם שמאוכזב מנפילותיו הרוחניות, ואי הצלחתו לְהִתְעַלּוֹת ולהדמות לגדולי

ישראל: הרושם שלך על גדולי ישראל מוטעה, אתה סבור שהם צעדו כל הזמן בכיוון העלייה ברוחניותם. וזה אינו נכון. דע לך שרובם ככולם חָווּ מִלְחָמוֹת, מאבקים, ואף נפילות ונסיגות לאחור. אבל דע לך, שהנפילות הן אלה שתרמו לבנייתם חזקים יותר. וגדולתם הייתה בכך שהם המשיכו במאבק, עתים הפסידו קרב, אך בסופו של דבר ניצחו במלחמה החכם מכל אדם אמר" שבע יפול צדיק וקם" (משלי כ"ד-ט"ז). יש המפרשים זאת בדרך רבותא: אף על פי כן, הוא קם. אבל הפירוש הנכון לאמירה הוא, שהנפילה היא לא בדיעבד, אלא היא תורמת ומדרבנת את הצדיק לקום ולהתחזק.

7) ולסיום, חז"ל אומרים "יגעת ולא מצאת- אל תאמין" (מגילה ו:). יש המפרשים אמירה זאת ,אל תאמין שיגעת מספיק. אבל לפי דברינו ניתן להסביר, אל תאמין שלא מצאת, כי בכל מקרה הדברים עשו רושם בנפשך.

8) תשובות לפרשת בשלח

א) " וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם " (י"ד-ה). מה ההבדל בין "ברח" לבין "נס" או "נמלט"?

תשובה: בורח: ממקום עומדו (או מהעבר) רץ: אל נקודה מסוימת (או העתיד) בורח מפני סכנה עתידית, לרוב בצינעה. נס:מפני רודפיו, או שהסכנה קרובה. ברח: מפני היראה ,או סכנה עתידית. נמלט: הצלה גמורה, הגיעה למקום בטוח.

ב) שתי מילים בפרשה בפסוק אחד, אותן אותיות, אך נבדלות במשמעות, הָאַחַת שׁוֹכֶבֶת אָפְקִית, וְהַשְּׁנִיָּה מְנֻקֶּדֶת תַּחְתִּית. מהן המילים? תשובה: " וַיֶּאְסֹר אֶת רִכְבּוֹ וְאֶת עַמּוֹ לָקַח עִמּוֹ ". (י"ד-ו).

9) שאלות לפרשת יתרו

א) מנין לומדים שבאמירת קדושה, בעת אמירת קדוש, קדוש, קדוש, יש להתרומם על קצות האצבעות? (מתוך הפרשה או ההפטרה).

ב) מהו הפסוק הארוך ביותר בפרשה? ומהו הקצר ביותר?

שבת שלום

מחיים ק.

מעדנים 272 פרשת יתרו תשפ"ד

תגובות/הערות/הארות כולל בקשת הצטרפות, ניתן לשלוח לחיים קופל בדוא"ל [log in to unmask]

או בווטסאפ 052-3604905

--
לתגובות:
[log in to unmask]
---
‏קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'מעדנים לשולחן שבת - דבר תורה קצר מאת חיים קופל' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל [log in to unmask].
כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/kopelMaadanim/CAO8hGxO6T45Z3PWhoe%2BVx_JpzPZiw%2BzOawG2DoYv-3e24T%3D-2g%40mail.gmail.com.