יום רביעי לפרשת ויקרא תשפ"ד

מעדנים לשולחן                                                                                                                                           ד"ת מספר 279

החומרה שבעבירות בשוגג

1)           בפרשתנו "נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות ה' אשר לא תֵעָשֶׂינָה, ועשה אחת מהנה" (ד-ב|), מביא קורבן.

שואל האלשיך הקדוש, מדוע עליו להביא קורבן לכפרתו, הרי הוא לא התכוון מעולם לַחֲטֹא ולמרוד ח"ו בקב"ה. למה א"כ הוא נקרא חוטא, ועוד צריך כפרה?

2)           ומסביר האלשיך, הרי הפסוק אומר "נפש כי תחטא בשגגה". נאמר שאכל חתיכת בשר, הוא חשב שהיא שומן, בדיעבד התברר, שאכל חֵלֶב שאסור באכילה. אומנם, גופו חטא במאכלות אסורות, אבל נפשו, לא נטמאה, ולא

חטאה. הוא (נפשו) מעולם לא ידע שהחתיכה אסורה, והפסוק מדגיש " נפש כי תחטא"?

3)           ומוסיף האלשיך יסוד בעניין: כל מי שבא לידו חטא בשגגה, סימן הוא, שקודם לכן עבר עבירה  במזיד, שבה השתתפו  הגוף וגם הנפש. כתוצאה מעבירה זו, ומכוחה, נמשכה לו הטומאה לנפש, ובעקבותיה, הוא נכשל עכשיו בחטא זה בשגגה, ובגלל זה לא זכה שֶׁיְּעַכְּבוּהוּ מן השמים לבל יחטא. לכן בדין הוא, שיביא קורבן לכפרתו.

4)       עוד בעניין חטאים בפרשה. אומר מדרש תנחומא בפרשתנו, על החוטא בשגגה: "מהו בשגגה? ללמדך, שכל החוטא בשגגה -כאילו עובר על כל (תוספת של "העץ יוסף") מצוות ה'". והדברים תמוהים, שהרי אפילו החוטא במזיד נתבע רק על העבירה המיוחדת אותה עבר, ואיך יתכן שהחוטא בשוגג יִתָּבַע על שעבר על כל מצוות ה'?

5)       מסביר הרב יוסף צבי דינר זצ"ל, בספרו "מקדש הלוי", שאדם שנכשל ועבר עבירה ,מוגדרת, במזיד, סימן הוא שיצר הרע, גבר עליו בנושא זה בלבד, וממילא הוא נתבע רק על עבירה זו. נוכל להניח, שבנושא אחר, הוא היה גובר על יצרו ולא חוטא. לעומת זאת, כשאדם עובר עבירה בשוגג, הוא לא ידע כלל שמעשהו אסור, וכי הוא עבר עבירה. הוא בכלל לא התמודד מול יצרו הרע. ניראה שהרקע  לחטאו הוא, שהוא  לא למד את ההלכות שנוגעות לחטאו, לכן הוא נכשל בהן מבלי שהגיע ,כלל, לעימות עם יצרו.

6)       אדם שאינו נותן "תשומת לב " להלכות, ממילא הוא אינו יודע אותן, הוא עלול בנקל לעבור על כל העבירות שבתורה. לכן, כשהוא עובר על עבירה אחת בשוגג, מתייחס אליו המדרש כמי שעובר על כל עבירות התורה, שהרי סביר שבמוקדם או במאוחר, הוא אכן יכשל בהן.

7)       לכן  מתייחסת התורה לחוטא בשוגג, בחומרת יתר מהחוטא במזיד. החוטא במזיד חייב מלקות, וזה יגרום לו, בִּקְרוֹת האירוע בעתיד, להתנגד, להילחם ביצר הרע ולא להיכשל שנית בעבירה. לעומתו החוטא בשוגג, אין כל טעם להכותו, שהרי החטא לא נגרם עקב כשלונו במלחמת היצר, אלא מתוך חוסר ידיעת ההלכה, הנובעת מרשלנות. במקרה זה מחייבת אותו התורה להביא קורבן לכפר על חטאו. פעולה זאת, עם כל מה שנלווה לה, יביאו אותו להתבוננות יתר במעשיו מכאן ואילך, ולהימנע מלחטוא.

8)      תשובות לפרשת פקודי

א) היכן מוזכר בפרשה, או במפרשיה, על אמירת מאה ברכות בכל יום? תשובה: "ואת אדני הפרכת מאת אדנים" (ל"ח-כ"ז) ואומר בעל הטורים על אתר, מאת אדנים כנגד " שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ מְיֻסָּדִים עַל אַדְנֵי פָז "        (שה"ש  ה-ט"ו) וכנגדם תקנו לומר מאה ברכות בכל יום. מחוץ לפרשה נלמד: "ועתה ישראל מה" (דברים      (י-יב) אל תקרי מה אלא מאה.  בנוסף דוד המלך תיקן, בכדי לעצור מגיפה בזמנו שמתו מאה אנשים בכל יום.

ב)  מי מהאישים המוזכרים בפרשה היה פקיד? תשובה: "איתמר". על המילים "ביד איתמר" (ל"ח -כ"א) אומר רש"י: הוא היה פקיד עליהם.

9)      שאלות לפרשת ויקרא:

א) מצא את המילה בפרשה, בעלת מספר האותיות הרב ביותר?

ב)  איזה בעל חיים  בפרשה ניקרא על שם חוזקו?

שבת שלום

מחיים ק.

מעדנים 279 פרשת ויקרא תשפ"ד

תגובות/הערות/הארות/כולל בקשת הצטרפות ניתן לשלוח לחיים קופל בדוא"ל  [log in to unmask]

                                                                                                                           או בווטסאפ  052-3604905