*על התורה ועל העבודה ועל הנביאים* - על הבדל מוזר בין שבת חוה״מ פסח לסוכות:.
מי שיהיה קשוב לברכות ההפטרה בשבת הקרובה ישים לב שבברכה כלל לא מזכירים את חג הפסח. המברך יזכיר רק את השבת כמו בכל הפטרה במהלך השנה, ולא יזכיר כלל את הפסח.
זאת בניגוד לשבת של חוה״מ סוכות שהמברך מזכיר בברכה האחרונה את חג הסוכות: *״על התורה…. ועל יום השבת הזה ועל יום חג הסוכות הזה״*. וגם בסיום הברכה יחתום: *״..מקדש השבת וישראל והזמנים*
{צריך לציין כבר כאן שישנם נוסחים בהם לא מזכירים את החג בברכת ההפטרה בשבת חוה״מ בכלל, לא בפסח ולא בסוכות (מרבית עדות המזרח; נוסח הגר״א ועוד)}
זהו הבדל מוזר מאוד. מדוע שיהיה הבדל בכלל בין ברכות ההפטרה? הרי שתיהן שבתות חוה״מ. ולמה ייגרע חלקו של פסח מסוכות? ואכן כתב המגיה לספר המנהגים של מהר״י טירנא: ״.. וצריך עיון מאי שנא מחוה״מ פסח שאין חותם בזמנים״
בעלי המנהגים וההלכה נתנו דעתם להבדל זה והעלו מספר טעמים:
הבדל יסודי קיים בין קרבנות המוספים של חג הסוכות לאלו של חג הפסח.
בסוכות בכל יום יש מספר שונה של פרים. ביום הראשון 13 פרים וכך בסדר יורד עד היום השביעי בו מקריבים רק 7 פרים. לעומת זאת קרבן המוסף של פסח זהה בכל אחד מהימים.
הגמרא (ערכין י) קובעת כי השוני בקרבן בכל אחד מימי חג הסוכות קובע שבעצם כל יום בחול המועד סוכות נחשב כמועד בפני עצמו. לכן בכל יום אנחנו קוראים הלל שלם בתפילה, ואילו בחוה״מ פסח אנו קוראים רק חצי הלל. (אמנם ישנה עוד סיבה לכך אך אין כאן המקום להרחיב)
שוני זה הוא גם הסיבה אותה מציין הרמ״א ולפניו המהרי״ל להבדל בין ברכות ההפטרה בשבתות חול המועד: היות ויום חול המועד נחשב כמועד בפני עצמו אזי ההפטרה בשבת חוה״מ נקראת לא רק בגלל השבת אלא גם בגללו ולכן ראוי להזכירו בברכות.
הבדל אחר צוין על ידי ספר מטה משה (אות תרע״ז) ועוד לפניו הוזכר בספר המהרי״ל בשם מה״ר וייבש: בחול המועד פסח מוציאים בכל יום שני ספרי תורה לקריאה וכך גם בשבת וממילא לא ניכר הבדל גדול בין קריאת התורה של שבת חוה״מ לבין שאר ימי חול המועד. זאת לעומת חול המועד סוכות בו מוציאים רק ס״ת אחד בכל יום ובשבת מוציאים שניים. הבדל זה גרם לאזכור היום בברכות ההפטרה.
הרב פרופ׳ דניאל שפרבר בספרו מנהגי ישראל (ח״א עמוד קכ״ה) הציע הסבר אחר, מחקרי יותר המבוסס על מחלוקת רש״י ותוספות לגבי המנהג המקביל בר״ח שחל בשבת.
בגמרא במסכת שבת כד. קובע האמורא רב גידל בשם רב כי: ״ר״ח שחל בשבת, המפטיר בנביא בשבת אינו צריך להזכיר של ר״ח, שאלמלא שבת אין נביא בר״ח״.
כך אכן נפסקה ההלכה שבשבת ר״ח לא מזכירים את ר״ח בברכות ההפטרה שכן הוא לא גרם לה.
אותה הסברא קיימת גם לגבי שבת חוה״מ שגם ימי חול המועד לא גורמים להפטרה. זו הסיבה בגינה פסקו הרבה (החיד״א, הרשב״ץ, הגר״א, שו״ע הרב ועוד) שלא להזכיר את החג כלל בבברכות ההפטרה של שבת חוה״מ, לא בפסח ולא בסוכות.
אולם יש שחלקו על קביעת ההלכה לפי מימרתו זו של רב גידל. רש״י על הגמרא (ד״ה ״ככל הני שמעתתא״) קובע שמלשון הגמרא משתמע שאין הלכה כרב גידל (וממילא כן מזכירים את ר״ח בברכות ההפטרה, וכך גם בשבת חוה״מ)
ואילו התוספות קובעים שההלכה היא כן כרב גידל.
מעלה הרב שפרבר את ההשערה כי קביעתו של רש״י שכן מזכירים את ר״ח בברכות ההפטרה בשבת חלחלה לשבת חוה״מ סוכות. ואילו דעת התוספות נתקבלה כמנהג אשכנז לשבת חוה״מ פסח שבה לא מזכירים את החג בברכות ההפטרה.
וכך יצאה מן הכלאה קצת מוזרה בין המנהגים בשתי שבתות חוה״מ
שבת שלום ומועדים לשמחה
משה צבי ארנברג